#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. היכן מניח את המגבת שניגב ידיו בשעת הסעודה (ב""ש, ב""ה)?<br>2. במה נחלקו?<br>3. הסך שמן, ונטמא וטבל, מה דין השמן (טהור, טמא - ב""ש, ב""ה [רבי יהודה בדעת ב""ה])?<br>4. האם קשה משם על המשנה כאן?"	"1. בית שמאי - מניחה על השלחן. בית הלל - על הכסת.<br>2. ב""ש - גזירה שמא יהיה הכסת טמא, ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים, ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון [כדין משקים שנעשים תמיד ראשון], ויחזור ויטמא את הידים כשיקנח בה בשעת הסעודה. משא""כ על השלחן אין ממה לחשוש, [פ""מ - שסוברים ב""ש שאסור להשתמש בשלחן שני לטומאה]. גמרא - שמדובר בשולחן משיש אפילו של פרקים שאינו מקבל טומאה. <br>ב""ה - [פ""מ - מותר להשתמש בשולחן שני, לכן אם יניח על השלחן יטמא את האוכלים ע""י שיטמאו המשקים שעל המפה ויטמאו את האוכלים, וטומאת האוכלים חומר יותר שיש לה עיקר מהתורה, משא""כ טומאת ידים]. גמרא - א. יש רק ספק שמא יהיה הכסת טמא, ושמא יהיה המפה טופח, ואז שמא יטמא את הידים, וההלכה - ""ספק ידים טהור"". ב. כאן מדובר בחולין, ולא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה ומן התורה אין לנטילת ידים עיקר, ולכן לא גזרו עד כדי כך. ואף שגם ב""ש מודים שאין ידים מדאורייתא - או כרבי שמעון בן אלעזר - שאם הכניס ידיו לבית המנוגע וכר""ע שנטמאו רק הידים, טמאים גם לחולין. או כרבי אלעזר בי ר' צדוק - שמדובר בחולין שנעשו על טהרת קודש. <br>3. אם סך שמן טהור ואח""כ נטמא - ב""ש - אע""פ שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. ב""ה - אם לא נשאר מן השמן רק כדי סיכת אבר קטן - טהור, יותר מזה טמא. [ששמן אין לה טהרה בהשקה למים, שרק מים נטהרים בהשקה]. אם סך שמן טמא ואח""כ טבל - ב""ש - כב""ה בשמן טהור. ב""ה - אם נשאר רק משקה טופח - טהור, יותר מזה - טמא. רבי יהודה בדעת ב""ה, דוקא טופח ומטפיח. <br>4. כאן ב""ה לא חוששים שהמשקה הבלוע בכסת יהיה טופח ויטמא. ושם חוששים. דחו - שם השמן בעין על בשרו, כאן המים בלועים במפה."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/אלו דברים/דף פב		
